כיצד לחמם את הזכוכית בצורה נכונה, בלי שהיא תישבר
עבודה עם זכוכית היא מעין הליכה על חבל – צריך לחמם אותה מהר, אך אם עושים זאת באופן לא אחיד, נוצרים שברים בזכוכית.
לכן אנו משתמשים במנורות עם שני צינורות לפליטת קרינה אינפרא-אדומה. זה מאפשר להגדיל את עוצמת החום בכל אינץ’ של הזכוכית. במקום צינור אחד שמנסה לעמוד בעומס, שני הצינורות מאפשרים להגיע לטמפרטורה הנדרשת תוך שניות בלבד.
הטריק לאי-שבירת הזכוכית
אי אפשר פשוט להפעיל את המנורות בעוצמה מרבית ולקוות לתוצאות טובות. זה יגרום לשברים בזכוכית.
אנו משתמשים במנורות אלו יחד עם מנהלי כוח מסוג SCR, שמאפשרים שליטה במתח החשמלי. כך ניתן לשלוט בעוצמת החום בצורה חלקה, ולאפשר לזכוכית להתרחב בצורה טבעית, במקום לגרום לשברים.
בנוסף, קרינת האינפרא-אדום חודרת עמוק יותר לתוך הזכוכית. מכיוון שהחום מתפשט גם בחלק הפנימי של הזכוכית, לא נוצרים הפרשי טמפרטורה שעלולים לגרום לשברים.
הקושי: חום לעומת אוויר
הבעיה היא שכאשר משתמשים בכמות גדולה של חשמל בחלל קטן, הטמפרטורה עולה מאוד. המחזירים והמעטפות של המנורות עלולים להינזק. אם לא מסדרים את מערכות הקירור כראוי, המחזירים עלולים להישבר או להישרף מוקדם מדי. זו בעיה של איזון – ככל שהעוצמה גדולה יותר, כך צריך יותר אוויר לקירור.
הגדרות חשובות
כאשר מחברים את המנורות, יש לשים לב למקור החשמל. הזרם הראשוני יכול להיות גדול מאוד.
אנו משתמשים במעטפות קוורץ איכותיות, שיכולות לעמוד בחימום וקירור תמידיים. המנורות האלו יכולות להחליף את המחממים הישנים, אך צריך לוודא שההגדרות נכונות.
יש לבדוק את ההגדרות של PID – קרינת האינפרא-אדום מגיבה מהר יותר מאשר מחממים רגילים. אם ההגדרות לא נכונות, הזכוכית עלולה להישבר. יש לכוונן את ההגדרות כראוי, וכך הכל יהיה בסדר.