למה רוב מחממי האמבטיה נכשלים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם שינויים תמידיים בין חום קיצוני לבין אדים עבים. זה מעגל אינסופי של קשיים. אם אתם יוצרים מחממי מראות או נורות אינפראאדום, אתם לא רק צריכים להילחם בקור – אתם צריכים להילחם גם באוויר עצמו.
לכן אנחנו לא פשוט מייצרים את המכשירים האלה ושולחים אותם. אנחנו מתייחסים למעבדה שלנו כאל חדר עינויים. אנחנו מבצעים “בדיקות שחיקה בתנאי לחות” כדי לגלות כל נקודת חולשה, ולפגוע במוצר לפני שהוא מגיע ללקוח.
המאבק נגד האדים
הבעיה עם אדי המים היא שהם ערמומיים. הם מוצאים את הסדקים הקטנים במארז הנורה או את הפגמים המיקרוסקופיים בחוסמי הקוורץ.
כשהאדים חודרים פנימה, החוטים של הנורה נשחקים במהירות. החוטים הופכים דקים יותר, נוצרים נקודות חם, והנורה נשרפת הרבה לפני הזמן המיועד.
כדי למנוע זאת, אנחנו מכניסים את המכשירים לחדרים שמחקים שנים של שימוש באמבטיה עם אדים, במשך כמה שבועות בלבד. אם החוסמים אינם מושלמים, אנחנו גילים זאת מהר מאוד.
מניעת תקלות
הלחות לא רק הורגת את הרכיבים החשמליים, אלא גם פוגעת בחומרי הבידוד.
כשנוצרת ערפל על החוטים הפנימיים או על החיבורים, נוצר זרם לא רצוי. זה אומר שהחשמל זורם למקומות שאינם מתאימים.
אנחנו עוקבים בקפידה אחר עמידות חומרי הבידוד. אם הערכים יורדים אפילו במעט, העיצוב חוזר לשלב הראשון. אנחנו מעדיפים שכל המוצרים ייכשלו במעבדה שלנו, מאשר שהלקוח יצטרך להתמודד עם תקלות במכשיר. זה פשוט לא טוב לעסקים.
מציאת האיזון הנכון
תמיד יש סכסוך בין הביצועים של המכשיר לבין משך הזמן שהוא יכול לעבוד.
ברור שאפשר להגדיל את ההספק כדי לנקות את המראה תוך שנייה. אבל יותר חום פירושו יותר התרחבות והתכווצות של הקוורץ. הלחץ המכני הזה פוגע בחוסמים.
זו משימה של איזון. על ידי ביצוע בדיקות אלו, אנחנו מגלים בדיוק כמה חום אפשר להפעיל מבלי לפגוע במבנה המכשיר.
המטרה אינה רק ליצור מכשיר שעובד מהיום הראשון, אלא גם לוודא שהוא ימשיך לעבוד גם לאחר חמש שנות שימוש קשה.